תמליל הרצאה עם סוומי שמבהו
נאמר שעברתי את כל התהליכים הנחוצים: הכנתי את עצמי מבחינת נשימה, ארזתי את הציוד הדרוש – שקי השינה, האוהלים, הבגדים התרמיים, חליפות הסערה וכן הלאה, ולמעשה התכוננתי מכל בחינה אפשרית. אלא שפתאום בדרך להר המנוע שובק. כעת, אם כלי הרכב שאמור להביא אותי אל נקודת ההתחלה של המסע אינו פועל, לא יתאפשר לי לעלות אל ההר על אף כל הכנותיי.
מה עומד מאחורי סיפור זה? סוומי שיבננדה אומר דבר חשוב מאד: בדרך הרוחנית הכל צריך להיות סטווי. על מנת שאוכל להצליח בדרך הרוחנית עלי לדאוג שכל הכלים שברשותי – כל הכלים שאיתם אני פועל – יהיו כשירים למסע הזה. פעמים רבות יש לנו נטייה טבעית לתחום מסויים (אני יודע זאת מעצמי ורואה זאת אצל אחרים גם כן): יש אנשים שהם יותר פיזיים בנטייה שלהם, יש שיותר מיסטיים, יש שיותר רציונליים וכו'. כאשר אנחנו פועלים בחיים, פעמים רבות אנו פועלים על פי הנטייה שלנו ואנו דואגים לפתח את אותם הכלים שלעברם אנו נוטים. יש לנו נטייה להזניח באופן טבעי פנים אחרות של החיים ושל התרגול. אלא שאם יש איזושהי הזנחה – כל הזנחה שהיא ולא משנה באיזה תחום – היא תוביל לתמס. התמס הוא כמו מנוע ששובק חיים בדרך. זהו אותו מנוע שמונע מאיתנו לעשות את המסע. ייתכן שכלים אחרים נמצאים בצורה המושלמת שלהם – הם כבר מוכנים, הכל מוכן, אני רק צריך לעלות על ההר. אבל אם המנוע שלי שובק אני לא שם. לכן, אחת ההוראות של סוומי שיבננדה להתפתחות רוחנית היא לעשות קצת מכל דבר. כך יהיה לנו די זמן לעשות הכל.
DO PRANAYAMA – A LITTLE
DO MEDITATION – A LOT
EAT – A LITTLE
SLEEP – A LITTLE
TALK – A LITTLE
WORK – A LOT
שמעתי משפט מאוד יפה ומאוד חכם, משפט שמגיע מתחום המנהיגות דווקא. יודעים אתם הרי שיוגים הם מנהיגים. סוומי וישנו דבננדה ייסד את הקורס להכשרת מורי יוגה על מנת להקים דור חדש של מנהיגים לאנושות. ראשית עלינו להנהיג את עצמנו, ובהמשך אט אט להגדיל את המעגלים. הנה המשפט:
IF YOU GO TOGETHER – YOU GET FAR
זה משפט יפה וחכם, כי לפעמים אנחנו רוצים להגיע מהר ואנחנו משקיעים במה שנוח לנו, במה שאנחנו נוטים אליו. אנחנו משקיעים את כל מה שיש לנו ואז אנחנו מתחילים לראות איך בתחום הספציפי הזה אנחנו מתקדמים מהר מאד. ככל שאנחנו רואים יותר תוצאות יש יותר התלהבות ורצון להשקיע באותו תחום עוד יותר, אלא שתוך כדי כך אנחנו שוכחים אספקטים אחרים. אם אנחנו הולכים לבד עם אספקט מסוים, נגיע מהר לתוצאות. אם נלך ביחד עם כל האיכויות והאספקטים אולי לא נגיע כ"כ מהר, אבל נגיע רחוק מאד.
ארג'ונה שאל את לורד קרישנה איך זה יכול להיות שאנשים היודעים את האמת בכל זאת מוסתים ממנה ונגררים בעל כורחם. לורד קרישנה אומר לו: "אכן זה כך, כוחו של הרג'ס בדמותה של התשוקה" או בדמותו של החיפזון.
מחד, היוגי צריך ללמוד איך לשחרר את החיפזון. מאידך, ברגע בו אנו משחררים את החיפזון (וזו אמנות לא קטנה) אנו עשויים ליפול לבור של תמס. כשאין את החיפזון שמניע אותנו קדימה – עם מנוע הסילון של התשוקה – אנחנו הרבה פעמים עשויים לשקוע במן דכדוך יומיומי כזה. אנחנו צריכים ללמוד איך מצד אחד להשתחרר מהחיפזון ומצד שני להנהיג באופן בוגר – להיות "המבוגר האחראי" של החיים שלנו ולראות איך אנחנו מטפלים בכל אחד מהאספקטים, לא כדי שהוא ייתן לנו משהו אלא בגלל שזה נכון לטפל בו ולראות איך הוא מתפתח לאיטו: גדל, מבטא את עצמו ולאט לאט צומח. ככל שהאספקטים שלנו מטופחים כראוי, כך הכל מתחיל לצמוח הרבה יותר מהר וכמובן שבצורה מאוזנת בהרבה. כאמור, אחד מסימני ההיכר של היוגי הוא האיזון. היוגי יודע באמת איך לעבוד בצורה מאוזנת.אם נסכם לרגע, אנו רוצים לוודא שאנחנו לא נחפזים לשום מקום ושאנו משקיעים בכל תחום מעט מדי יום. כך אנו רואים את הדברים גדלים בצורה מאוזנת.
כלי נוסף חשוב מאד עבור היוגי הוא העדר הציפייה שכלים מבחוץ יתנו לו את החוויה מבפנים. פעמים רבות אנו מאמינים שאם נפעל ואם נשיג אז נהיה. אם אני אלמד ואוציא תואר ויהיה לי את הבית שאני רוצה ואולי את המשפחה שאני רוצה, אז אני אהיה מאושר. אם אני רק אעשה משהו שישיג לי משהו מבחוץ, אז אני אחווה משהו מבפנים. היוגי פועל בדיוק ההיפך. הוא פועל על פי ההנחיה של LORD JESUS שאמר:
Seek first the Kingdom of heaven everything else will be added unto you.
כמובן שהיוגי לא מחכה עד אשר ישיג הגשמה עצמית כדי לפעול: הוא מתרגל כל יום מדיטציה, ובכל יום מנסה לגעת במהות הפנימית; כל יום מנסה לחפור קצת יותר עמוק ולגעת קצת יותר במה שנקרא לפי סוומי שיבננדה "המעמקים של הלב". מתוך הלב הוא דולה את החוויה העמוקה של הנועם, האושר, האיזון והמרכז. את המרכז הזה, האור הזה, הוא מפיץ החוצה לתוך כל פעולה.
היוגי כלל לא פועל באותה הצורה, ולכן תמיד הוא נשאר בן חורין. היוגי מוצא את מה שהוא מחפש מבפנים, ואז מתוך שמחה הוא חולק את זה. היוגי לא נשאר נטול מערכת יחסים – ליוגי יש מערכת יחסים עם כל הבריאה כולה; הוא מרגיש אחד עם הבריאה ובמקום לקבץ מהבריאה הוא מעניק לבריאה על ידי הפעולה שהוא עושה. אנו נעניק לגוף, לנשמה, להכרה, ללב, לאינטלקט ולכל הכלים שלנו, ובכל יום נפתח אותם לאט לאט. אנו נלמד איך להשתחרר מהחיפזון, להשקיע בסטווה והחשוב מכל לפעול מבפנים החוצה. זה מה שהופך אותנו לבני חורין. אט אט, ככל שזה גדל, אנחנו מגלים את החירות שלנו. אנחנו מגלים שהחירות הזו היא אינסופית. בתחילה החירות קטנה, ולאט לאט היא גדלה.
הארה היא כמו מתג – היא מתרחשת ברגע אחד. אבל כדי שהמתג הזה יופעל אנחנו צריכים תחנת כוח, קווי מתח גבוה, טרנספורמטורים, קווים שיעבירו חשמל לתוך הבית, ארון חשמל, חיווט בתוך הקירות, מתג ונורה תקינה. רק אז ההארה היא "ספונטנית".
הדבר שאיתו נסיים הוא לאו דווקא קשור לתרגול כלשהו כמו פראנימה או מדיטציה, אבל הכתבים של היוגה והיוגים עצמם מדברים עליו הרבה: כדי שהתרגול הרוחני שלנו יוכל באמת להיות איכותי ובסוף תהליך גם מוצלח, אנחנו צריכים הרבה מאוד זכויות קרמתיות. זה כמו כסף או חשבון בנק. אם אתה קבלן ואתה רוצה לבנות בניין גבוה, אתה חייב שיהיה לך מספיק כסף ומספיק משקיעים.
אדי שנקרצ'ריה אומר בכתבים שלו שכאשר אנו מגלים בחיים שלנו את כל הדברים הנכונים כמו גוף פיזי בריא, חזק ומאוזן, כמו הכרה חדה, מאוזנת ובריאה עם נטיות רוחניות וכד', אנחנו צריכים להבין שכל הדברים הללו קיימים או הגיעו אלינו לא כמובן מאליו. הם הגיעו כתוצאה מזכויות קרמתיות שצברנו במשך מיליוני פרקי חיים. האדם החכם יודע כי לא רק שלא כדאי לבזבז זכויות אלה, אלא כדאי להמשיך ולחולל עוד זכויות קרמתיות. איך אנחנו עושים זאת? באמצעות קארמה יוגה – שירות לאחר, ובפרט שירות למאסטרים הרוחניים. להיות משרת למטרות או ליעדים או למשימות הרוחניות של מאסטרים רוחניים נותן לנו הרבה מאוד זכויות קרמתיות.
כל אלה הן המלצות טובות מאד לבניית היכולת לתרגל בדרך הרוחנית בצורה המניבה תוצאות.