נֹעַם אלוהי – גוף, הכרה ונשמה

גוף, הכרה ונשמה

לאדם המערבי האדם הוא רק יצור פיזי הניחן בהכרה וברשותו נשמה. להינדואי האדם ביסודו של דבר הוא נשמה, המבטאת עצמה באמצעות הכרה ושברשותה גוף המשמש עזר לפעילותה במישור הפיזי.
האדם הוא נשמה בעלת גוף. האדם ביסודו הוא יצור רוחני. האדם חי כיוון שבמהותו הוא רוח או נשמה. מהותו העמוקה ביותר של האדם היא האַטְמָן או הרוח האלוהית. הטבע האמיתי של האדם הוא האלוהים. הגוף הפיזי והאינטלקט נסמכים על הנשמה שבפנים, אשר עליה יודע האדם מעט מאוד, אם בכלל. על-ידי שחרור נשמתו משיג האדם ביטחון, ודאות, שלמות, חופש, עצמאות, נצחיות ונועם אין-סופי.
כל האנשים שווים מטבעם. אטמן אחד שוכן בקרב כל הבריות. מטבע המוּדעות כל בני-האדם זהים, אבל מטבע הכרתם וחייהם הם שונים מאוד.
החשמל העובר בכמה מנורות הוא אותו האחד וזהה, אבל הוא נראה שונה בגלל סוגי המנורות השונים. כך גם היות בני-האדם שונים נובע מהשונות בהכרתם ובמזגם. האדם הוא שילוש של גוף, הכרה ונשמה. המודעות מוסתרת על-ידי ההכרה והחומר, ולכן אין האדם מסוגל להבין את מהותו, טבעו האלוהי. לאדם לא יכול להיות ידע על העצמי או האטמן אלא אם כן הוא משתחרר מכבלי ההכרה והחומר.

נצחיות הנשמה

האדם אינו גוף זה. האדם אינו חושיו או אפילו הכרתו. אלו הם האוּפָּדְּהִיס או כלי הרכב שלו. הגוף וההכרה כפופים לשינוי, דעיכה ומוות. בעוד האדם האמיתי, העצמי הנצחי או האטמן, מתקיים לעד, לעולם לא נגמר, נצחי, לא נולד, מושלם ועתיק.
יש לך גוף אבל אתה אינך גופך. יש לך הכרה אבל אתה אינך הכרתך. גוף והכרה הם כליך, כמו כליו של נגר. הגוף הוא כלי או משרת של הנשמה ולא הסוהר שלה.
דע שגופך הוא מקדש נשמתך הקורנת או האטמן הבוהק מעצמו, או הנשמה שבתוכך, השולטת ומזיזה את כל חלקי ההכרה והגוף. דע שאתה נושם את נשימתה של הנשמה שלך אבל לא נשימה פיזית.
המוות אינו מסיים הכל. מוות אינו אומר השמדה גמורה. המוות אינו מסיים את שרשרת הרצפים. הנציג הפעיל, הנשמה שבגוף, אינה מתה ולא יכולה למות עם הגוף. נשמת האדם היא נצחית. כפי שהאדם מסיר את מעילו, כך הוא משיל את גופו הפיזי במותו.
הגוף הוא מה שהושל מהנשמה. הנשמה היא הרָכב בעגלת הגוף. כשהגוף נהרס ממשיכה הנשמה לחיות. עדיין יהיו לך את מחשבותיך, זיכרונותיך, כוח רצונך וגוף מעודן.

נפילת האדם

האדם הוא מצבור תשוקות, השתוקקויות, רגשות, חשקים ומחשבות. הוא מפעל של תשוקה, רצון ופעולה. אם אש התשוקה נכבית הוא נכחד. הוא חושב ואז פועל. חשיבה היא הפעולה האמיתית. הוא פועל להשגת יעדי תשוקותיו. אולי הוא יושב בעיניים עצומות אבל הוא לא חסר פעילות. ייתכן שהכרתו עובדת ומתכננת. היכן שיש תשוקה, היכן שיש פעולה, שם ישנו חוסר שלמות. תשוקה היא תוצאה של חוסר שלמות וסופיות.
האדם סופי ואינו מושלם. הוא מלא מוגבלויות. הוא תלוי בחפצים לשם אושרו והישרדותו. הוא תמיד משמר את קשריו עם החפצים שמחוץ לו. הוא מתנדנד ונדחף על-ידי תשוקותיו. הוא נהפך לעבד של תשוקות ועצמים.
התשוקות שולטות באדם והוא מפנה את פניו מאלוהים. הוא שכח את טבעו המהותי, האלוהי. הוא חושב שהוא פרט נפרד. הוא מבדיל את עצמו מהמוחלט בגלל הבוּרות והאנוכיות. לכן הוא מרגיש אומלל. הוא שכח את טבעו המקורי, האלוהי והנצחי.
אם אדם הורג את האנוכיות ואת התחושות הנפרדות שלו, אם הוא מכחיד את תשוקותיו, אם הוא מזהה את עצמו עם האין-סופי, כל המגבלות, הפגמים והאומללויות יסתיימו. הוא ישיג אלמותיות ונועם נצחי.

האדם – ישות של רבדים רבים

האדם הוא חיה חברתית לחלוטין. הוא ישות ביולוגית וככזה מאופיין בוודאות באמצעות תכונות פיזיות, כמו מחזור הדם, עיכול, נשימה, הפרשה וכד’. הוא גם מאופיין בוודאות באמצעות תכונות פסיכולוגיות כמו חשיבה, תפישה, זיכרון, דמיון וכד’. הוא רואה, חושב, טועם, מריח ומרגיש. בראייה פילוסופית הוא דמות האלוהים. לאו דווקא, למעשה הוא אלוהים עצמו. הוא איבד את תהילתו האלוהית כשטעם מעץ הדעת האסור. הוא יכול לשחזר את אלוהיותו האבודה באמצעות משמעת נפשית ותרגול ריכוז.
האדם הוא ישות בעלת רבדים רבים ומַעֲטִים שונים המכסים את אישיותו האמיתית. הוא יכול להזדהות עם גופו הפיזי הגס ולדאוג לצרכיו כפי שעושה חיה. לחלופין, הוא יכול להזדהות עם משמעות המודעת לעצמה, או שהוא יכול לחוש אחד עם עצמו האמיתי שהוא העד הנצחי של שניהם. המטרות החיוניות של האדם, למרות ערכן בפני עצמן, אינן יכולות לשלוט ביישות הרוחנית לטווח ארוך ללא הפרעות קשות באישיות האדם. באדם המודרני בולט במיוחד האינטלקט המודע לעצמו בעל מגבלותיו הטבעיות. התוצאה היא ספקנות התאבדותית.
האדם הוא שילוב של שלושה מרכיבים: המרכיב האנושי, יצר בסיסי אַלִּים והזווית האלוהית. הוא ניחן בתבונה סופית, גוף מתכלה, ידע מועט וכוח דל. דבר זה הופך אותו לאדם באופן מובהק. תשוקה, כעס, שנאה קשורים לטבעו האלים. השתקפותה של האינטליגנציה הקוסמית נמצאת בבסיס האינטלקט שלו. כך היא השתקפות האלוהים. כשהאינסטינקט הָאַלִּים מת, כשבוּרותו נקרעה לגזרים, כשהוא יכול לספוג עלבון ופגיעה, הוא מתאחד עם האלוהי.
האדם הוא הביטוי הגבוה ביותר של החיים על פני האדמה. הוא דמות האלוהים. הוא אלומת האור של אלוהים. אלוהים עשה את האדם בצלמו ובדמותו. במהותו מאוחד האדם עם האל. הוא חושב, מרגיש ויודע. הוא יכול להשיג את הידע הגבוה ביותר של העצמי. לכן, אף על פי שאכילה, שינה, פחד ויחסי מין הם נפוצים, הוא נעלה מהיצורים האחרים.

התפתחות

אתמול האדם היה אך חיה. היום הוא אדם. ייעודו הוא להיהפך לבְּרָהָמָן או המוחלט בשל תהליך הדרגתי של שלמות עצמית.
המינרל הופך לצמח עם החיים. הצמח הופך לחיה עם התפתחות גבוהה יותר של החיים. החיה הופכת לאדם עם חיים ומחשבה.
האבן יְשֵׁנָה. הצמח נושם. החיה זזה. האדם מודע. הקדוש בעל מודעות-על.
האדם הגיוני. החיה בעלת יצרים בסיסים. הקדוש בעל אינטואיציה.
מכל בעלי-החיים יצירי בריאתו של האלוהים, רק האדם לבדו יכול להשיג את אלוהים. הוא לבדו ניחן ביכולת ההבחנה, באינטליגנציה, בשיקול הדעת ובשיפוטיות. האינטלקט הוא מתנתו הגדולה של אלוהים לאדם. האדם הוא יצור עלוב מבחינה פיזית, אבל כבודו נמצא במחשבתו, כוח הבחנתו, שיקול דעתו והחקירה שלו.
האדם מפתח את עצמו לפי מחשבותיו ופעולותיו. האדם משתנה בכל מחשבה שהוא חושב ובכל פעולה שהוא נוקט.
מתחנת הרכבת בבומבי רכבת נוסעת ישירות לדלהי, אחרת נוסעת למָדְרָס ואחרת לנְגּפּוּר. בדומה לכך הגוף הוא תחנה. אם תעשה מעשים מוסריים תוכל לנסוע לגן עדן, בְּרָהָמָה-לוֹקָה או בְּרָהָמָן. אם תעשה מעשים מרושעים תתגלגל מטה ללידה כחיה. אם תעשה מעשים מעורבים אתה יכול להישאר כאדם. האדם עצמו – ורק הוא לבדו – אחראי לכל הטוב והרע בחייו. הוא יכול להשיג שלמות וחופש באמצעות תהליך ארוך של התפתחות ומאמץ עצמי תמידי. הוא נולד שוב ושוב ולומד מחייו הגשמיים כיצד להשיג שלמות ולהיהפך מאוחד עם אלוהים.
אם הפתילה במנורה קטנה מאוד, האור גם הוא יהיה קטן. אם הפתילה תהיה גדולה מאוד, האור יהיה עוצמתי. בדומה לכך, אם הנשמה טהורה, אם האדם מתרגל מדיטציה, אזי ההתגשמות או ביטוי העצמי יהיו עוצמתיים. הוא יקרין אור גדול. אם הוא חוטא ופגום, הוא יהיה כמו פחם שרוף. כגודל הפתילה, כך גודל האור. בדומה לכך, ככל שהנשמה טהורה יותר, כך יגדל ביטויה.

האדם הרוחני

לכל אדם אני אומר: ״חדש עצמך. שאף להשגת שלמות וחופש״. פנה כלפי האלוהים. פנה לעבר האור האלוהי. נולדת כבן אנוש כדי להגשים את אורו של ברהמן באמצעות הבשר.
חיי מוסר יובילו אותך אל המקדש הענק של החוכמה. יש רק מקדש קדוש אחד ביקום זה והוא הלב של האיש הרוחני והמוסרי. לבו של הטוב והצדיק הוא מקדש האלוהים בעולם הזה. לכן הייה ישר דרך, תרגל מעשים נעלים.
האדם המוסרי לבדו הוא היפה באמת. אין משתווה לאדם בעל מעשים טובים ודיבור טוב, נעים ומתוק. אפילו האלים וברהמה מעריצים אותו. סוג האדם הטוב ביותר הוא דובר האמת, העדין, הצנוע, המוסרי והישר.
אדם חסר מעשים אתיים דומה לפרח בר ללא ריח. אדם ללא מעשים מוסריים הוא אדם מת בעודו חי. הוא דוגמה מבישה לעולם. הוא מנודה על-ידי החברה. האדם החושני אינו טוב יותר מהבהמה. רוב האנשים אינם טובים מהחיות. הם מורחקים מממלכת השלום והנועם הנצחי. לכן פתח מיד איכויות נעלות. צדקה, הכרת טובה, ידע הכתבים, אופי אצילי, שליטה עצמית ואומץ יוצרים אדם רב תהילה ופרסום.

אלוהים ואדם

האדם הוא אלוהים במסווה, אשר מתלבש להנאתו, אך במהרה שוכח את זהותו האמיתית. תשוקות גוררות אותו מטה. כוח ההבחנה מרומם אותו מעלה.
אדם מפותח הוא אלוהים. אלוהים סבוך הוא אדם. אלוהים בכבלים הוא אדם והאדם החופשי ממגבלה הוא אלוהים. אדם בור החי באשליה הוא אדם גשמי. אדם מושלם הוא אלוהים.
אלוהים היה לאדם. האדם יהפוך שוב לאלוהים. אלוהים בתוספת תשוקה הוא אדם. אדם פחות תשוקה שווה אלוהים. הכופר הגדול ביותר יכול להגיע לנועם הגדול ביותר על-ידי הקדשת עצמו ברצינות לאלוהי.
האמת אינה חיצונית לך. היא בתוכך. היא שוכנת בחדרי לבבך. אתה האמת של אלוהים, פעולה של אלוהים ורצון אלוהים. אתה חופשי, חופשי לנצח. אתה נִיטיָה-מוּקטָה אטמן. שאג אוֹם. צא מכלוב הבשר ודהר לחופשי.

(מתוך הספר נֹעַם אלוהי, סוואמי שיבננדה)